ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב
|
002576-02
20/10/2002
|
בפני השופט:
חג' יחיא
|
| - נגד - |
התובע:
שוהם אברהם
|
הנתבע:
נחמיאס שבתאי
|
| פסק-דין |
בפני תביעה לפיצוי על גרימת נזק בזדון
התובע טוען כי הנתבע בעט בדלת רכבו וגרם לה נזק.
תיק זה הוא כנראה קצה הקרחון המבצבץ מעל פני מים סוערים ועכורים השוררים בין הצדדים, שכנים הגרים באותו בנין. אתחיל בכך שמרגע שקראתי את כתב התביעה ניחשתי מה מצפה לי באולם בית המשפט , ולכן ניסיתי בפתח הישיבה ,בכל כוחי למנוע דיון סוער, אמוציונלי, וטעון רגשות, וניסיתי ככל יכולתי לדון בתביעה אשר בפני בדלת אמותיה. ואולם נחשול האיבה , פרץ כל סכר שניסיתי לשים בפניו, וזאת בסיוען של שתי הגברות של הצדדים שנכחו באולם.
ניסיתי להביא את הצדדים לידי פשרה, אשר גם תשרת את האינטרס הכספי שלהם, וגם תעזור ולו במעט להרגיע את הרוחות . שכנים לאותו בנין כבר אמרתי.
פניתי אל התובע, איש בא בימים, מקרין כבוד והדר וניסיתי לדבר אל ליבו. אדוני אדם מבוגר,מכובד ויש לצפות ממנו ליותר אורך רוח, סלחנות , התחשבות, מאשר מאדם צעיר ונמרץ .
והתובע בשלו
ניסיתי שוב
הרי אתם שכנים לבנין, נפגשים בחצר, במעלית, ילדים ונכדים נפגשים, ואסור כי המחלוקות ביניכם על דברים , חשובים ככל שיהיו יחלחלו אל הילדים.
והתובע בשלו
אדוני , המשפט " בוקר טוב" אחד- משכן לשני שווה כל הון. כסף הולך ובא ושכן ואדם וחבר טוב, אין לקנות בכסף
והתובע בשלו .
נואשתי ונתפניתי לעסוק בקטנות, באמת, ולבדוק , אם אכן נכון שהנתבע בעט במזיד וגרם נזק לדלתו של התובע , או שהוא פעל מתוך הגנה עצמית, כגרסתו בכתב ההגנה .
אחזור למה שהתחלתי.
התובע טוען כי בתאריך 27/12/01 ובעודו יושב ברכבו ביחד עם אשתו בכוונה לצאת מחניה התנפל עליו הנתבע ועל רכבו כתוצאה מסכסוך שהיה ביניהם , וגרם נזק לרכבו , בנוסף מכיוון שנבהל וחש ברע היה נאלץ לפנות לרופא.
הנתבע מכחיש כמובן את הטענות וטוען כי כאשר חזר מעבודתו בדרכו לחניון יצא בדיוק התובע עם רכבו מהחניה , התובע קרא לנתבע- כך הוא טוען- ותגובתו של התובע היתה אגרוף לפניו של הנתבע . התובע גם פתח את הדלת לכיוון גופו של הנתבע כדי לפגוע בו , ותגובתו האינסטנקטיבית של הנתבע היתה הושטת הרגל קדימה כדי למנוע קבלת מכה.
הצדדים הגישו גם תיעוד רפואי , כדי להשלים את התפאורה.
התובע הגיש תעודה רפואית מיום 27/12/01 יום האירוע ובה מצויינת אבחנה כדלקמן:
"תגובה חרדתית
נשימת יתר